להיות מסחרי

קשה להיות מסחרי או שזו פונקציה של שיווק ? שאלה שאני מנסה להשיב עליה ואני עדיין מנסה. לאחר שהגעתי למסקנה הסופית שלמרות כוונתי ליצור אומנות שימושית ידידותית לסביבה, כמו חמסות מסולסלות, מגשים וקערות מעוטרי מעגלי מעגלים בשלל צבעים. המשיכה הטבעית שלי היא ליצירה חסרת תכלית, כלומר יצירה לשם היצירה. ליצור מתוך עצמי ולא מתוך כוונה שיווקית.

בגלגול הקודם שלי כסטודיו לזכוכית כשעיצבתי וויטראז'ים המתכונת הייתה ברורה, הלקוח היה נותן את הכיוון ליצירה, או לחילופין היה זה האדריכל שלו. אם לא היה אדריכל אז האור, החלל, מבנה החלון ומיקומו, התקציב וכל השאר הם אלה שקבעו את הנתונים, לתוכם יצקתי את התוכן האומנותי של העבודה.

התהליך היה מובנה, פחות או יותר, בדרך כלל הייתי מכין כמה סקיצות לכל עבודה, באחת או שתיים מתוכן הייתי מעצב עם אמירה אישית משלי מבלי להתחשב בדעתו או בטעמו של הלקוח. לא פעם הסקיצה הזו היא שהייתה מקבלת את האישור להתחיל בעבודה, בעיקר אם הייתי נמצא בתוך מסגרת התקציב.

בגלגול הזה שלי כאומן הכוונה המוצהרת שלי היא אומנותית, כלומר יצירה ללא התנייה. אני אוהב איך שזה יצא לי כמשפט, יצירה ללא התנייה. אפשר לעשות מזה סטיקר. כמובן שיצירה ללא התנייה היא סוג של אופוריה חסרת רחמים, בעיקר כשמסתכלים על דו"ח פעלות אחרונות בחשבון הבנק. אחד ההפתרונות לאופוריה הזו היא ללמד, משהו אמר לי שהדרך הטובה ביותר של אומנים להתקיים, היא ללמד את האומנות שלהם.

האמת היא שיש בזה לא מעט מן אמת, אבל רק כ PLAN B, מכיוון שהדרך הטובה ביותר של אומן להתפרנס היא מלמכור את היצירות שלו. השבוע נכנסה לסטודיו, בדיוק כשבחנתי את העבודה האחרונה שיצאה מהתנור יומיים לפני כן לאחר 32 שעות צפייה מורטוט עצבים, מעצבת שמלות כלה מלאה באנרגייה ואופטימיות ובפיה בשורה חסרת הרחמים - "אומן לא יכול להיות איש השיווק של עצמו. אין מה לעשות, או שאתה יוצר או שאתה משווק, אם אתה משווק אין לך זמן וראש לאומנות, אם אתה עושה אומנות אתה לא יכול לחשוב על שיווק". לא הייתי מתעקש על הציטוט אבל אתם מבינים את רוח הדברים.

העניין הוא שאני לא לגמרי בטוח שזה נכון, כלומר כשאתה יוצר וחושב על שיווק או מכירות, מטבע הדברים אתה מכניס את עצמך לתחום מוגדר יותר של יצירה ולכן אתה גם מנווט את ההשראה שלך לתוך מערכת נתונים מוגדרת מראש בתקווה להתמזגות פורייה. אתה יוצר מתוך מגבלה ידוע מראש. להגיד לעצמך אני הולך ליצור שרשרת משובצת אבנים טובות או שאני הולך ליצור קערה לפירות משולבת בעלי זהב, כבר מכניס אותך לתוך מסגרת חשיבה ברורה.

השלב הבא הוא לשווק את היצירה שלך, וכאן נכנס "האני לא לגמרי בטוח שזה נכון" מהפיסקה הקודמת. כשאתה מנסה למכור מוצר לתינוקות או מנסה לשווק פוליסות ביטוח, אתה מתמודד בראש ובראשונה עם מחסום הלקוח ברמה האישית רק אחר כך יגיע מחסום המוצר. כלומר, אתה צריך קודם כל למכור את עצמך ללקוח. מכיוון שהלקוח רוצה להאמין שאתה אדם אמין ואתה מוכר לו דבר טוב כי אתה אדם אמין. אם כך מה המשמעות של כל העניין הזה של שיווק ומכירות, כשבסיכומו של עניין ובשורה התחתונה אתה הוא המוצר האמיתי שהלקוח קונה. רק אחר כך הוא (אולי) יקנה את היצירה שלך. מסיבה זו אומנים עושים תערוכות בגלריות, שעושות פתיחות גרנדיוזיות עם הרבה שואו ותקשורת, למרות הכול הקשר האישי שבין האומן לצופה ביצירתו צריך להיות בלתי אמצעי למרות או בשל היצירה שנמצאת בינייהם.

המשמעות היא, שאין ספק שזה לא נוח ואפילו די קשה "לעשות מכירות" מהיצירות שלך, אבל אף אחד לא יכול להעיד על היצירה שלך טוב יותר מאפשר אתה עצמך. לכן מה לעשות ובעידן הזה של תקשורת אלקטרונית האומן צריך גם לדעת איך לשווק את עצמו וגם לעשות מכירות.

בסוף עוד יתברר שאולי בעצם באמת עדיף לקחת סוכן, מי רוצה להסתבך עם כל העניין הזה של שיווק ומכירות ? שהסוכן ישבור את הראש שלו עם זה. והאומן מה יהיה איתו ? הוא תנו לו רק ליצור יצירות ואני בטוח שהכול יהיה בסדר. יכול להיות שמעצבת שמלות הכלה צודקת.

בודהה מודט על כעס

בודהה מודט על כעס
טכניקה : KILN CASTIN של זכוכית FLOAT
מידות - גובה 20 ס"מ X רוחב 12 ס"מ X עובי 4 ס"מ

ויטראז' כטכניקה או Stained Glass כמדיום אומנותי

כבר בתחילת דרכי בזכוכית עסקתי בשאלה, האם הויטראז' הוא מדיום אומנותי או רק טכניקה. בזמנו השאלה הייתה רלוונטית מאוד והיא הייתה על סדר היום של קהילת אומני הזכוכית. למרות שבישראל של שנות החמישים והשבעים אומנים רבים בעלי שם יצרו בטכניקת הויטראז', כמו היצירות הידועות של מארק שאגאל בבית הכנסת בעין כרם וזו של ראובן רובין בבית הנשיא וחלונות ארדן בספריה הלאומית באוניברסיטת ירושלים. משום מה הויטראז' כמדיום אומנותי לא הצליח להשיג הכרה הולמת.

בשונה מהעניין הרב שמתעורר בשנים האחרונות סביב זכוכית חמה, ההתיחסות לויטראז' הייתה בדרך כלל כאל אומנות דקורטיבית ולא יותר, במקרים רבים ויטראז' עורר אסוציאציה של נובורישיות. ויטראז' מחובר בחבל התבור לכנסיות זו תחילת דרכו ומטבע הדברים הוא אומץ גם על ידי בתי כנסת. שתי המילים חלון ו ויטראז' התאחו יחד והפכו להיות כמעט מושג אדריכלי. סביר להניח שהייתה יותר מסיבה אחת ליחס העגום שנפל בחלקו של הויטראז' על ידי אומנים ואדריכלים בארץ, אסוציאציה דתית, עיצוב דל, עלויות גבוהות, איכות ירודה של חומר גלם הזכוכית שאפשר היה למצוא אצל הספקים בארץ ומיעוט בתי מלאכה שהיו מסוגלים להקים פרוייקטים מורכבים.

זכוכית ויטראז' היא יקרה, אולם ההבדל במחיר של מה שכונה זכוכית "ענתיק", שהיא למעשה זכוכית לויטראז' שמיוצרת בעבודת יד בניפוח כיבשנים, לזכוכית לויטראז' שמיוצרת באופן מכני היה חסר פרופורציות. שלא לדבר על ההבדלים האדירים באיכויות והמגוון הדל של צבעים ועומק הגוונים בזכוכית מייצור תעשייתי. לרוב אפשר היה למצוא בעיקר זכוכית של ספקטרום, היום יש מגוון רחב מאוד של זכוכית מיצרנים רבים כמו בולזאי, אורובורוס, ארטיסטה ואחרים, מבלי להתייחס ליצרנים נוספים שמתמחים בייצור מוטות זכוכית שמיועדת לניפוח מבערים.

כשאני מסתכל על התפתחות הויטראז' בארץ עולה בדעתי שיתכן והויטראז' זכה ליחס כזה בעיקר בשל הטכניקה הפשוטה שמאפיינת אתו. יכול להיות שאומנים נרתעו מויטראז' כי הטכניקה שלו הפכה אותו לעממי מידי ? בסך הכול כל אחד יכול ללמוד לעשות ויטראז'ים, מה עוד שאפשר ללמוד את היסודות לטכניקת הויטראז' ב 12 פגישות. ואולי לא זו הסיבה העיקרית וישנה סיבה מהותית יותר רגשית או פילוסופית אם תירצו, האיכות הייחודית שיש לזכוכית כחומר גלם. לזכוכית יש נוכחות כזו שלא לכל אחד קל לבוא איתה במגע, מצד אחד צריך להתמודד עם הרגישות שלה מצד שני צריך להתמודד עם החדות שמאפיינת אותה ואם תקחו את כל המגבלות שהיו אז של נגישות לאיכות, מי יודע אולי יכול היה יכול להיות אחרת.

אם נסתכל על הויטראז' מפרספקטיבה מעט שונה ולצורך העניין נחליף את המושג ויטראז' במשהו הולם יותר לפחות בעייני כמו Stained Glass שמשחרר אותנו מעט מהאסוציאציה המיידית לחלונות צבעוניים, נעשה את הצעד הראשון לקראת התייחסות חדשה לכל מה שקשור לטכניקת הזכוכית הזו - כשנקודת המוצא שלנו היא השאלה האם זו מדיה אומנותית או טכניקה עממית. למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שאני עדיין משתמש במילה ויטראז' כמושג כללי לצד המונח זכוכית אומנותית, ולו רק בשל הנוחות שבעניין.

במשך כל שנות עבודתי בזכוכית אומנותית ו Stained Glass היו מספר לא מבוטל של אומנים שהיו לי להשראה, מהבולטים מביניהם יש את Brian Clarke , Ludwig Schaffrath , Alex Beleschenko ו Holly Sanford שהשתמשו ב Stained Glass באופן כזה שהטכניקה הפשוטה כל כך של פס עופרת שמחבר יחד חלקי זכוכית צבעונית היו לא יותר מאשר קו ומשטח של צבע. בשנים האחרונות האומנים האלה לקחו את הטכניקה הזו קדימה מתוך המחקר של האומנות שלהם כל אחד בדרכו שלו. Alex Beleschenko הלך רחוק אף יותר והחליף את פסי העופרת בלמינציה ואת חותך הזכוכית המסורתי במכונה לחיתוך במים, ויצר פנלים של Stained Glass תוך ויתור על הטכניקה הבסיסית.

יש משהו משותף לכל אומני הזכוכית, בלי קשר לטכניקה שהם משתמשים בה וזו העובדה שחומר הגלם העיקרי בעבודה שלהם הוא אור והאור הוא שעושה את אומנות הזכוכית לדבר כל כך מיוחד. כשמתחילים להתייחס לאור כאל חומר גלם לצד החלל והמרחב שבו מוצבת עבודת הזכוכית, למשמעות של Stained Glass מתווסף ערך מוסף. האומנים הישראלים של שנות השישים והשיבעים שעשו זכוכית, ראו את הקו ואת משטחי הצבע ופחות עופרת וזכוכית צבעונית. אפשר לראות שהם ציירו באור, מעניין למה זה נעצר שם ולא התפתח הלאה.

התמזל מזלי וברוב הפרוייקטים שעשיתי ניתנה לי יד חופשית "לתרגם" את הצורך או הכוונה של הלקוח שעבורו עשיתי זכוכית, החופש הזה איפשר לי להתייחס לעבודה שלי מנקודת מבט יותר אומנותית ופחות דקורטיבית. על מנת ליצור את העבודה שהתקנתי עבור בית נימרודי בסביון השתמשתי בשילוב של שלוש טכניקות שונות של זכוכית, Stained Glass פיוזינג וחיתוך בחול. גם ההתקנה של העבודה הייתה שונה מהרגיל מכיוון שהתקנתי אותה מנותקת מהחלון, עומדת בזכות עצמה ומוחזקת בין שני קירות כפנל חופשי.

העבודה הזו היא פרי שיתוף פעולה של שלושה אומנים שונים, את החיתוך בחול עשה רונן קנדל ממדיום גלאס שחתך בדיוק מירבי את חלקי הזכוכית שהרכיבו את העיצוב של המוטיב המרכזי בסגנון שטיחי איספאהן. את הפיוזינג עשה יגאל מאייר מנהריה גלאס ואת ה Stained Glass העיצוב התכנון עשיתי אני.

האפשרות לראות מעבר למגבלות של טכניקה, היא שיצרה את ההזדמנות להשתמש ולשלב שלוש טכניקות שונות על מנת ליצור עבודה אחת שהיא קצת יותר מאשר עוד חלון אחד של ויטראז'.

פיוזינג או טכניקות עבודה בזכוכית חמה

הכותרת מלמדת משהו על התוכן של מה שאני עומד לכתוב, אני רוצה להתייחס לכלים ולחומרים שעומדים לרשותו של אומן זכוכית שהתנור הוא כלי העבודה המרכזי שלו ולמשמעות שעומדת מאחורי הבחירה שאומן עושה כשהוא מחליט על כלים וחומרי גלם ליצירותיו.

כלי עבודה וחומרי הגלם הם עניין חשוב ומהותי מאוד, הדבר נכון בכל תחומי החיים ולא רק באומנות ובזכוכית. מכיוון שבזכוכית עסקינן אז על אחת כמה וכמה בזכוכית חמה. יש משהו מהותי בבחירת חומרי הגלם ובאופן שאומן עושה שימוש בכלי העבודה שעומדים לרשותו. מהבחירה להשתמש בחומרי גלם מסויימים, בטכניקות ובשיטות עבודה כאלה ואחרות אפשר ללמוד דברים רבים על האדם שעומד מאחורי היצירה ועל דרכו לבטוי עצמי כיוצר וכאומן. יצירה היא אתגר מהותי, מבלי להתייחס לאתגר הכלכלי שעומד בזכות עצמו, היצירה היא מסוג האתגרים שלא ניתן להפנות להם עורף. אם אתה יוצר אמיתי לעולם לא תוכל להתנגד לדחף ליצור גם אם תתכחש לו או תנסה להפנות לו עורף הדחף ליצור יטלטל אותך תמיד.

כשמדובר ביצירה בזכוכית חמה או קילן פורמינג KILNFORMING לטכניקה יש השפעה חזקה על האופי הבסיסי והמראה הסופי של היצירה, פיוזינג, FUSING, סלומפינג SLUMPIING, פאטה דה וואר PATE DE VERRE או יציקת זכוכית בתנור, KILN CASTING מבלי להתייחס ליטוש וגימור, COLCDWORKING, לכל אחת מהטכניקות האלה יש אופי ייחודי שמהווה חלק בלתי נפרד מהעבודה עצמה. מכאן עולה כי השליטה בטכניקה היא תנאי ראשוני וחשוב מאוד על מנת להיות מסוגל ליצור בזכוכית חמה, הטכניקה והשראה שלובות יחד בתוך היצירה, מיזוג של אומנות ואומנות. מצד שני תמיד אפשר לקחת אומן זכוכית שיוציא את הרעיונות שלך אל הפועל, אבל זה לא תמיד אפשרי וזה גם לא ממש כייף.

המשמעות של המילה פיוזינג היא איחוי, במונחים של זכוכית חמה זה הוא השלב שבו שני חלקים או יותר של זכוכית משתלבים יחד לכדי יחידיה אחת הומוגנית ובלתי ניתנת להפרדה. מהבחינה הטכנית פיוינג היא שילוב דקורטיבי של צבע על צורה מוגדרת מראש קרוב מאוד לפסיפס ולקולאז', אפשר ליצור יצירות מרהיבות בפסיפס וקולאז' וגם בפיוז'ינג אולם לרוב האנשים המילה פיוזינג היא שם כולל לעבודה של זכוכית בתנורים.

לכל טכניקה יש נקודות כוח ויש נקודות תורפה, הבחירה להשתמש בזכוכית מותאמת מראש לעבודת זכוכית יש משקל גדול בתהליך העיצוב של היצירה. האתגר של קומפוזיציה מתוך נקודת מוצא מוגדרת מראש של זכוכית מוכנה, יכול להיות מפרה מאוד ומצד שני יכול גם להיות מגביל. אם שארים בהגדרה העקרונית של פיוזינג, כלומר שילוב של זכוכית כמו פסיפס או קולאז של צבע המוקד של העבודה יהיה בעיצוב ככול שהחומר מוגדר יותר התוצאות מוגבלות יותר.

ניתן "לערבב" פלטות של זכוכית כשהן מותכות יחד בתנור, אומנם זה לא צבע שמן שמערבבים על פלטה של צייר או על הקנבס. אבל אפשר לשלב גוונים של זכוכית שקופה וליצור צבע שלישי. ברמת עבודה מתקדמת יותר אפשר לקבל בזמן הפיוזינג ריאקציות מעניינות בין סוגי הזכוכית השונות, כתוצאה מהמפגש בין אבקות המתכת השונות שמשמשות כצובענים לקבלת צבעי הזכוכית וכתוצאה מכך מתקבל גוון נוסף. אלה שעבודה מהסוג הזו מתחילה לחרוג מהטכניקה הראשונית של שילובי זכוכית כפי שהיא מקובלת בפיוזינג. אפשר להשאר עם כמה נוסחאות או מתכונים לשריפה בטוחה בתנור מתכונים שעובדים יפה ומוציאים עבודות יפות ואיכותיות ואפשר לנסות ולהרחיב את הידע ולחרוג מהמסגרת הבסיסית של פיוזינג ולהכנס עמוק יותר אל תוך הטכנולוגיה של העבודה עם זכוכית חמה.