קשה להיות מסחרי או שזו פונקציה של שיווק ? שאלה שאני מנסה להשיב עליה ואני עדיין מנסה. לאחר שהגעתי למסקנה הסופית שלמרות כוונתי ליצור אומנות שימושית ידידותית לסביבה, כמו חמסות מסולסלות, מגשים וקערות מעוטרי מעגלי מעגלים בשלל צבעים. המשיכה הטבעית שלי היא ליצירה חסרת תכלית, כלומר יצירה לשם היצירה. ליצור מתוך עצמי ולא מתוך כוונה שיווקית.
בגלגול הקודם שלי כסטודיו לזכוכית כשעיצבתי וויטראז'ים המתכונת הייתה ברורה, הלקוח היה נותן את הכיוון ליצירה, או לחילופין היה זה האדריכל שלו. אם לא היה אדריכל אז האור, החלל, מבנה החלון ומיקומו, התקציב וכל השאר הם אלה שקבעו את הנתונים, לתוכם יצקתי את התוכן האומנותי של העבודה.
התהליך היה מובנה, פחות או יותר, בדרך כלל הייתי מכין כמה סקיצות לכל עבודה, באחת או שתיים מתוכן הייתי מעצב עם אמירה אישית משלי מבלי להתחשב בדעתו או בטעמו של הלקוח. לא פעם הסקיצה הזו היא שהייתה מקבלת את האישור להתחיל בעבודה, בעיקר אם הייתי נמצא בתוך מסגרת התקציב.
בגלגול הזה שלי כאומן הכוונה המוצהרת שלי היא אומנותית, כלומר יצירה ללא התנייה. אני אוהב איך שזה יצא לי כמשפט, יצירה ללא התנייה. אפשר לעשות מזה סטיקר. כמובן שיצירה ללא התנייה היא סוג של אופוריה חסרת רחמים, בעיקר כשמסתכלים על דו"ח פעלות אחרונות בחשבון הבנק. אחד ההפתרונות לאופוריה הזו היא ללמד, משהו אמר לי שהדרך הטובה ביותר של אומנים להתקיים, היא ללמד את האומנות שלהם.
האמת היא שיש בזה לא מעט מן אמת, אבל רק כ PLAN B, מכיוון שהדרך הטובה ביותר של אומן להתפרנס היא מלמכור את היצירות שלו. השבוע נכנסה לסטודיו, בדיוק כשבחנתי את העבודה האחרונה שיצאה מהתנור יומיים לפני כן לאחר 32 שעות צפייה מורטוט עצבים, מעצבת שמלות כלה מלאה באנרגייה ואופטימיות ובפיה בשורה חסרת הרחמים - "אומן לא יכול להיות איש השיווק של עצמו. אין מה לעשות, או שאתה יוצר או שאתה משווק, אם אתה משווק אין לך זמן וראש לאומנות, אם אתה עושה אומנות אתה לא יכול לחשוב על שיווק". לא הייתי מתעקש על הציטוט אבל אתם מבינים את רוח הדברים.
העניין הוא שאני לא לגמרי בטוח שזה נכון, כלומר כשאתה יוצר וחושב על שיווק או מכירות, מטבע הדברים אתה מכניס את עצמך לתחום מוגדר יותר של יצירה ולכן אתה גם מנווט את ההשראה שלך לתוך מערכת נתונים מוגדרת מראש בתקווה להתמזגות פורייה. אתה יוצר מתוך מגבלה ידוע מראש. להגיד לעצמך אני הולך ליצור שרשרת משובצת אבנים טובות או שאני הולך ליצור קערה לפירות משולבת בעלי זהב, כבר מכניס אותך לתוך מסגרת חשיבה ברורה.
השלב הבא הוא לשווק את היצירה שלך, וכאן נכנס "האני לא לגמרי בטוח שזה נכון" מהפיסקה הקודמת. כשאתה מנסה למכור מוצר לתינוקות או מנסה לשווק פוליסות ביטוח, אתה מתמודד בראש ובראשונה עם מחסום הלקוח ברמה האישית רק אחר כך יגיע מחסום המוצר. כלומר, אתה צריך קודם כל למכור את עצמך ללקוח. מכיוון שהלקוח רוצה להאמין שאתה אדם אמין ואתה מוכר לו דבר טוב כי אתה אדם אמין. אם כך מה המשמעות של כל העניין הזה של שיווק ומכירות, כשבסיכומו של עניין ובשורה התחתונה אתה הוא המוצר האמיתי שהלקוח קונה. רק אחר כך הוא (אולי) יקנה את היצירה שלך. מסיבה זו אומנים עושים תערוכות בגלריות, שעושות פתיחות גרנדיוזיות עם הרבה שואו ותקשורת, למרות הכול הקשר האישי שבין האומן לצופה ביצירתו צריך להיות בלתי אמצעי למרות או בשל היצירה שנמצאת בינייהם.
המשמעות היא, שאין ספק שזה לא נוח ואפילו די קשה "לעשות מכירות" מהיצירות שלך, אבל אף אחד לא יכול להעיד על היצירה שלך טוב יותר מאפשר אתה עצמך. לכן מה לעשות ובעידן הזה של תקשורת אלקטרונית האומן צריך גם לדעת איך לשווק את עצמו וגם לעשות מכירות.
בסוף עוד יתברר שאולי בעצם באמת עדיף לקחת סוכן, מי רוצה להסתבך עם כל העניין הזה של שיווק ומכירות ? שהסוכן ישבור את הראש שלו עם זה. והאומן מה יהיה איתו ? הוא תנו לו רק ליצור יצירות ואני בטוח שהכול יהיה בסדר. יכול להיות שמעצבת שמלות הכלה צודקת.
בגלגול הקודם שלי כסטודיו לזכוכית כשעיצבתי וויטראז'ים המתכונת הייתה ברורה, הלקוח היה נותן את הכיוון ליצירה, או לחילופין היה זה האדריכל שלו. אם לא היה אדריכל אז האור, החלל, מבנה החלון ומיקומו, התקציב וכל השאר הם אלה שקבעו את הנתונים, לתוכם יצקתי את התוכן האומנותי של העבודה.
התהליך היה מובנה, פחות או יותר, בדרך כלל הייתי מכין כמה סקיצות לכל עבודה, באחת או שתיים מתוכן הייתי מעצב עם אמירה אישית משלי מבלי להתחשב בדעתו או בטעמו של הלקוח. לא פעם הסקיצה הזו היא שהייתה מקבלת את האישור להתחיל בעבודה, בעיקר אם הייתי נמצא בתוך מסגרת התקציב.
בגלגול הזה שלי כאומן הכוונה המוצהרת שלי היא אומנותית, כלומר יצירה ללא התנייה. אני אוהב איך שזה יצא לי כמשפט, יצירה ללא התנייה. אפשר לעשות מזה סטיקר. כמובן שיצירה ללא התנייה היא סוג של אופוריה חסרת רחמים, בעיקר כשמסתכלים על דו"ח פעלות אחרונות בחשבון הבנק. אחד ההפתרונות לאופוריה הזו היא ללמד, משהו אמר לי שהדרך הטובה ביותר של אומנים להתקיים, היא ללמד את האומנות שלהם.
האמת היא שיש בזה לא מעט מן אמת, אבל רק כ PLAN B, מכיוון שהדרך הטובה ביותר של אומן להתפרנס היא מלמכור את היצירות שלו. השבוע נכנסה לסטודיו, בדיוק כשבחנתי את העבודה האחרונה שיצאה מהתנור יומיים לפני כן לאחר 32 שעות צפייה מורטוט עצבים, מעצבת שמלות כלה מלאה באנרגייה ואופטימיות ובפיה בשורה חסרת הרחמים - "אומן לא יכול להיות איש השיווק של עצמו. אין מה לעשות, או שאתה יוצר או שאתה משווק, אם אתה משווק אין לך זמן וראש לאומנות, אם אתה עושה אומנות אתה לא יכול לחשוב על שיווק". לא הייתי מתעקש על הציטוט אבל אתם מבינים את רוח הדברים.
העניין הוא שאני לא לגמרי בטוח שזה נכון, כלומר כשאתה יוצר וחושב על שיווק או מכירות, מטבע הדברים אתה מכניס את עצמך לתחום מוגדר יותר של יצירה ולכן אתה גם מנווט את ההשראה שלך לתוך מערכת נתונים מוגדרת מראש בתקווה להתמזגות פורייה. אתה יוצר מתוך מגבלה ידוע מראש. להגיד לעצמך אני הולך ליצור שרשרת משובצת אבנים טובות או שאני הולך ליצור קערה לפירות משולבת בעלי זהב, כבר מכניס אותך לתוך מסגרת חשיבה ברורה.
השלב הבא הוא לשווק את היצירה שלך, וכאן נכנס "האני לא לגמרי בטוח שזה נכון" מהפיסקה הקודמת. כשאתה מנסה למכור מוצר לתינוקות או מנסה לשווק פוליסות ביטוח, אתה מתמודד בראש ובראשונה עם מחסום הלקוח ברמה האישית רק אחר כך יגיע מחסום המוצר. כלומר, אתה צריך קודם כל למכור את עצמך ללקוח. מכיוון שהלקוח רוצה להאמין שאתה אדם אמין ואתה מוכר לו דבר טוב כי אתה אדם אמין. אם כך מה המשמעות של כל העניין הזה של שיווק ומכירות, כשבסיכומו של עניין ובשורה התחתונה אתה הוא המוצר האמיתי שהלקוח קונה. רק אחר כך הוא (אולי) יקנה את היצירה שלך. מסיבה זו אומנים עושים תערוכות בגלריות, שעושות פתיחות גרנדיוזיות עם הרבה שואו ותקשורת, למרות הכול הקשר האישי שבין האומן לצופה ביצירתו צריך להיות בלתי אמצעי למרות או בשל היצירה שנמצאת בינייהם.
המשמעות היא, שאין ספק שזה לא נוח ואפילו די קשה "לעשות מכירות" מהיצירות שלך, אבל אף אחד לא יכול להעיד על היצירה שלך טוב יותר מאפשר אתה עצמך. לכן מה לעשות ובעידן הזה של תקשורת אלקטרונית האומן צריך גם לדעת איך לשווק את עצמו וגם לעשות מכירות.
בסוף עוד יתברר שאולי בעצם באמת עדיף לקחת סוכן, מי רוצה להסתבך עם כל העניין הזה של שיווק ומכירות ? שהסוכן ישבור את הראש שלו עם זה. והאומן מה יהיה איתו ? הוא תנו לו רק ליצור יצירות ואני בטוח שהכול יהיה בסדר. יכול להיות שמעצבת שמלות הכלה צודקת.
