אתני

אתני

יום רביעי, 30 ביוני 2010

קונסיגנציה ירוקה

היום בקשתי באופן רשמי מגלריה בצפון לקבל בחזרה את העבודות שלי, דברים מעניינים שנעשו בהרבה עבודה ובעיקר עם הרבה אהבה. צעד משמעותי מכיוון שאני מרכז את מאמצי בגלריה הקטנה שלי בסטודיו, שגם עברה מתיחת פנים או נכון יותר יהיה לומר התרחבות פנים, מכיוון שגודל התצוגה התרחב מאוד וגם השתנה.

לא מזמן קבלתי החלטה אסטראטגית שלא לשים עבודות שלי בקונסיגנציה, מאז כבר עניתי להצעה אחת בשלילה כשאני מנמק באופן נחרץ את החזון שלי. חזון של עולם ללא קונסיגנציה, או לפחות כזו שתהייה הוגנת ומיטיבה לשני הצדדים, לאומן ולבעל החנות.

למי שלא בקי ברזי הקונסיגנציה הנה כמה עובדות, קונסיגנציה זו דרך התקשרות עסקית מקובלת, שבה האומן מעביר יצירה לבעל חנות שמציג אותה וכמובן מנסה גם למכור אותה. וכל זאת בעבור עמלה שיקבל מהאומן. בדרך כלל בעל החנות דורש מהלקוח הפוטנציאלי מחיר כפול על המחיר שמבקש ממנו האומן ועל המחיר הכפול הוא גם מוסיף מע"מ כדת וכדין. השורה התחתונה היא הכפלת מחיר ב 120%. אומן שרוצה לשמור על מחיר ריאלי של העבודה שלו, חייב להוריד באופן משמעותי את המחיר שהוא גובה מבעל החנות, צעד שכזה לרוב מאלץ אותו למכור כמעט במחירי עלות ולרוב גם ללא רווח. אגב בחנויות של תיירות המחיר מוכפל פי שלוש ולעיתים קרובות גם פי ארבע, לכן קשה למצוא יצירות אומנות יחודיות ורוב היצירות שנמכרות הן כאלו שמיוצרות על בסיס של גימור בעבודת יד.

בעייה נוספת היא שהיצירה מוצגת למכירה במחיר גבוהה מאוד וזה מרתיע לקוחות ומונע מחירות ונוצר הרושם שאומנות היא כמעט בלתי מושגת. המצב האידיאלי כמובן הוא שאומן ימכור את העבודות שלו בעצמו, כך הוא ימנע מדמי תיווך מופקעים. טוב לאומן וטוב ללקוח. מסיבה זו קמו קואופרטיבים של אומנים ששכרו חניות וגלריות משותפות על מנת למכור בהן ביחד, מאותה הסיבה גם קמו החניות הווירטואליות ברשת.

כבר אמרתי שהחלטתי להכניס אומנים נוספים להציג בסטודיו, גם כאלה שלא עושים זכוכית. ואכן בקשתי מדנה בלייר חברה אישית וקראמיקאית מוכשרת מאוד, להציג עבודות שלה בסטודיו שלי והיא הסכימה בשמחה רבה. אלה שלי יש חזון של עולם ללא קונסיגנציה והנה פתאום אני נמצא בצד השני של המתרס, כלומר אני עומד מול עצמי. נו טוב יש גם עולם עם קונסיגנציה ירוקה כזו שאיתה אפשר גם לחיות. מיותר לציין שהאידיאל יהיה לרכוש יצירות של אומנים אחרים, אבל במצב הנוכחי זה בלתי אפשרי בעליל.

אז מה זו קונסיגנציה ירוקה ? זו צורת התקשרות שמאפשרת לאומן ולבעל הגלריה שבמקרה הזה זה אני, להתקשר כלכלית בדרך של שיתוף פעולה והבנה הדדית לצרכים של כל אחד. בקונסיגנציה ירוקה האומן שומר על מחיר ראלי של היצירות שמוצעות למחירה מחוץ לסטודיו שלו, כלומר בחנויות וגלריות, כשפער המחירים הוא הגיוני כך שהלקוח לא ירתע וירצה לקנות יצירות אומנות. העמלה שגובה בעל החנות או הגלריה היא הגיונית ומכבדת את האומן שיצר במו ידיו את היצירה ובעיקר שומרת על ההכנסה של האומן מעמל כפיו.

אני לא יודע עד כמה האומנים מבינים שחשוב לשמור על המחיר של היצירות שלהם, שלצד האומנות יש גם את הצד העיסקי והכלכלי וכמובן יש גם את המיתוג האישי של האומן. חברה קרובה שלי רותי גושן שהיא אוצרת ארכיאולוגית ומדריכת טיולים, נכנסה לביקור ואמרה לי - אתה יודע כבר אפשר לזהות את העבודות שלך, רואים את הסגנון ואפשר לשייך אותו אליך. פעם זה היה נקרא סגנון אישי, היום יש לזה ערך מוסף שהוא מיתוג אישי, ומחיר הולם ליצירה שלך הוא חלק ממיתוג אישי. באופן מסויים היצירה של אומן תמיד תהייה "שלו" היא תמיד תהייה מחוברת אליו, גם לאחר שהוא מכר אותה למישהו אחר. אני צריך לזכור לכתוב בנושא הזה פוסט.

אומן צריך לדעת להתייחס ליצירות שלו גם מהפן הכלכלי, הגיע הזמן לצאת המדימוי המקבע שיש לאומנים על עצמם ככאלה שלא יודעם כלום על כסף והם לא יכולים לשווק את עצמם. כמו בכל עסק גם בסטודיו זה טוב כשיש איש שיווק, ואם אין אז האומן צריך לשאוף להבנה וידע מסויימים בכל אותם תחומים שנובעים מכך שהוא מנהל עסק עצמאי.

אז זהו זה נכנסה קרמיקה ונכנסתי אני לענייני הקונסיגנציה. אני מודע לכך שהגישה הירוקה היא מעט שונה מהמקובל, וברור לי שזה לא תמיד החישוב שיהיה נוח לבעלי חנויות. ויש כמובן גם את ההרגל של אומנים לקבל בהכנעה ובהסכמה, שנובעת מחוסר ברירה את המכפלה של 120%. מצד שני יכול להיות שאם אומנים יעמדו על שלהם וידאגו לשווק את עצמם בדרכים נוספות, בעלי חנויות יתחילו להבין שעליהם להסכים להסכמים הוגנים ולהתקשרות ירוקה בינם לבין האומנים שהם מציגים.

יום חמישי, 17 ביוני 2010

גילגולו של סטודיו

להקים סטודיו כמו כל עסק אחר זה תהליך, בעייני סטודיו אומנותי הוא בכל זאת מעט שונה למרות שבעיקרון עסק הוא עסק. ומה פתאום עכשיו, אחרי שהסטודיו שלי קיים כמעט שנתיים אני כותב על זה ? מכיוון שהקמה של סטודיו היא תהליך של התבגרות הדדית, אני מתבגר כאומן שמנסה למכור את יצירתו והסטודיו מתבגר כתוצאה ממערכת היחסים של האומן עם היצירה שלו עם עצמו ועם הלקוחות שלו.

זה לא משנה איך אתה מתחיל את הסטודיו שלך, קטן או גדול בייתי או במקום מסחרי הסטודיו יעבור תהליך של התפתחות הדרגתית ממש כמו התבגרות. הסטודיו שלי משקף את מערכת היחסים האישית שלי עם הזכוכית, עם ההתפתחות והשליטה בטכנולוגיה גדל הצורך להציג ולספר על העבודה שלי וכמובן גם למכור אותה.

לקח לי די הרבה זמן "לצאת" אל הרחוב, למרות שהסטודיו יושב על כיכר די מרכזית בבנימינה, את השלט של הסטודיו תליתי לא מזמן. העיצוב הסביבתי של הסטודיו היה עד לפני כשלושה חודשים בסוף רשימת העדפות והיום הוא עבר לראש הרשימה. במובן מסויים הסטודיו מהווה חלק אינטגראלי מהיצירה שלי, באיזה שהוא אופן הסטודיו הוא יצירה בפני עצמה.

בחודש האחרון השקעתי הרבה אנרגיה בלארגן את הסטודיו מחדש, עשיתי שינויים גדולים בחלל קטן וקוסמטיקה בחצר. עד היום התצוגה שלי הייתה קטנה והעבודות החדשות היו מוצגות על מדף גדול בצפיפות של חנות מכולת, כשאת הישנות ערמתי והנחתי על מדף. פסח האחרון היה הפעם הראשונה מאז שהסטודיו קיים, שהתארגנתי במודע לקראת חגיגת המתנות הישראלית. מבחינתי זו הייתה חוויה מעצימה, ממש לא בשטח המכירות.

בסוף שבוע החג היה ברור לי שהקונסטלציה של קונסיגנציה לעבודות שלי לא הגיונית בעליל ואני צריך להביא את הלקוחות אלי ולהפסיק ולהוציא עבודות החוצה בכדי שהן יקוטלגו כמוצרים יוקרתיים עם מעט סיכויים למכירה. יש לי עדיין כמה עבודות בקונסיגנציה אבל הכיוון הכללי הוא להחזיר בהדרגה את היצירות האלה אל התצוגה בסטודיו. מי מכם שמחזיקים גלריה או חנות אומנותית מוזמן להתקשר אלי, אשמח למכור לכם במחיר תואם חנות אבל לא בקונסיגנציה.

חיפשתי דרך ליצור קו מקורי עם פוטנציאל כלכלי, מבלי ללכת על כיוונים טכניים שבשלב זה אני מעדיף להמנע מהם אז התחלתי לשחק עם חול. העובדה עם חול שחררה אצלי משהו שהיה מעוגן בתוך מים עמוקים שהשתחרר ויצא החוצה אל פני השטח. במובן מסויים משהו השתנה במפגש שלי עם עצמי כיוצר ועם הזכוכית כחומר, מאז שאני מעצב תבניות בחול. ההרגשה של חופש מהמגבלה הנוקשה של תבנית מוכנה, דחף אותי ליצור ממקום רגשי ותחושתי ראשוניים כשהמימד היצירתי מעביר תחושה חזקה של שיבטיות. לא שאני מוכר את העבודות שאני עושה לאחרונה, אלה שהתעורר בי רצון חזק מאוד שיקנו ממני את העבודות שלי. וזה שינוי גדול מאוד בגלגול הזה שלי כיוצר בזכוכית.

המשפט האחרון מצריך הבהרה, בפוסט קודם כתבתי שאני יוצר למען היצירה מבלי להתייחס לעניין המסחרי, יצירה ממקום אומנותי בלתי מושפע ממסחריות. כשהחלטתי לחזור ולעסוק בזכוכית הכוונה שלי הייתה ליצור למען היצירה, אני זקוק ליצירה ממש כמו שאני צריך לשתות לאכול לאהוב וכל אותם צרכים בסיסיים של החיים. בשבילי ליצור זה צורך בסיסי. ומאז שהמשהו הזה השתחרר אני רוצה שאנשים יקנו את מה שאני עושה, ולרצון הזה מתלווה חיוך אמיתי ולא הפרצוף העקום שאומר בחצי פה אין ברירה צריך גם לשלם חשבונות.

מה לעשות שהישראלי הממוצע הוא לא צרכן של זכוכית אומנותית, הרוב יסתפק במגשי זכוכית שבאו כל הדרך מצ'יינה, המיעוט יבחר בקערות השבלוניות שמיוצרות בטכניקה של דקאל. והמיעוט שבמיעוט ירכוש זכוכית אומנותית בשל ערכה האומנותי, גם אם היא מוגדרת אומנות שימושית.

אז עשיתי שינוי קונספטואלי בגלריה של הסטודיו, אני עומד להציג יצירות של חברים אומנים. כמה עבודות של קרמיקה לצד כמה תכשיטי זכוכית ואולי אפילו שנים שלושה פסלים קטנים מברונזה. זה עושה שינוי גדול בתפיסה שלי את הגלריה וזה הצריך אירגון מחדש של התצוגה שגדלה ממדף וחצי לכעשרים מדפים, הקטנתי את שולחן העבודה אחרי ששחררתי סופית ( אני מקווה ) את האפשרות שפרוייקט אדיר ממדים בוויטראז' ינחת לו לפתע על שולחני. נו טוב אם זה יקרה אני בטח אשמח, אבל המיקוד בהחלט עבר לזכוכית חמה.

אז זה הוא זה חברים, סוף סוף התבגרנו, הסטודיו שלי ואני. ומה עכשיו ? עכשיו הצעד הבא למכור את היצירות ובחיוך גדול, או בעצם למצוא את הקונים עם החיוך היותר גדול.


יום ראשון, 13 ביוני 2010

מקורי או לא מקורי האם זו השאלה

בפוסט הזה אני אנסה להתייחס לנושא של זכויות יוצרים העתקות ובעיקר להשראה והפרייה הדדית. זכויות יוצרים במוזיקה זה דבר די פשוט, מתישהו החליטו שכל שימוש או ציטוט של מוזיקה או שיר מזכים את היוצר המוצהר שלהם בתשלום. זו אמירה די כללית אבל ככה הם פני הדברים פחות או יותר. אחת לכמה זמן מתנהלת תביעה על הפרת זכויות יוצרים או העתקה של לחן או מלל מצדו של מוזיקאי כזה או אחר.

התפתחות העולם הווירטואלי העצימה את המשמעות של קניין רוחני לאיכות כזו שהוא התפתח להיות חשוב וגדול מספיק בכדי שעורכי דין משפטנים וכלכלנים, יתמחו אך ורק בתחום הזה של קניין רוחני ובהבטים נוספים של הרשת כמו מסחר ווירטואלי וכדומה.

עם התפתחותה של האומנות המודרנית בתחילת המאה הקודמת, צמחה גם נטייה להתחברות קבוצתית של אומנים, שהייתה להם זיקה רעיונית ואומנותית משותפת. הם נפגשו יחד בבתי קפה ובמסעדות, גרו באותם רובעי אומנים, יצרו יחד בסטודיו משותפים וקיימו חיי חברה מורכבים ויצרתיים.

הקבוצה הייתה מאז ומעולם המרחב של האומן האינדבידואליסט מטבעו לתקשר ולבדוק את עצמו, לקבל השראה, ללמוד, ליצור יחד. לגרות את התשוקה והאש היצירתית שלו ובעיקר, לנהל חיי קהילה שנתנו לו את השייכות הרגשית והבטחון החברתי שהוא כל כך זקוק להם. על מנת ליצור מתוך עולמו הפנימי ולא אחת גם מתוך בדידותו הנפשית.

האומנים של תחילת התקופה המודרנית ראו את עצמם כחלוצים חברתיים, מה שהיום נקרא מעצבי תודעה חברתית. זרמים אומנותיים צמחו מתוך אידאולוגיה פילוסופית לאומנות ולחיים בכלל, ומתוך הזרמים הפילוסופיים והאומנותיים קמו קבוצות אומנים שיצרו שינו והתפתחות גדולים בעולם האומנותי. רבים מהאומנים הידועים מזוהים עם זרם אומנותי כזה או אחר, עד כדי כך שהקהל הרחב לא מבדיל בין האומן לבין הזרם האומנותי אליו הוא משתייך.

איך מצליחים לשמור על זהות אישית ואומנותית בקבוצה, זו שאלה פילוסופית מעניינת ומאתגרת ברמה האישית. מעבר לשליטה הטכנית וליכולת האישית במדייה באומנותית, האומן שואף להכרה ולפרסום, לצד שגשוג כלכלי כמובן. באומנות העכשיות יש את המושג Studio glass שמתייחס לזרם של אומנות עכשווית בזכוכית שמכיל בתוכו את כול הטכניקות המקובלות לעיבוד ויצירת אומנות בזכוכית. בארץ הזרם של Studio glass בתרגום לעברית זה "זכוכית סטודיו" מתפתח מאוד ויש לא מעט אומנים ישראלים בעלי שם עולמי.

בניפוח זכוכית הטכניקה עצמה מצריכה שיתוף פעולה, והאומן צריך לפתח יכולות של מנצח תזמורת על מנת להביא ללידתה של יצירה חדשה אל העולם. רבים מהעוזרים הם אומנים בתחילת דרכם, סטודנטים או מתמחים וזה רק טבעי שההשפעה של המאסטרו עליהם תבוא ליידי ביטוי ביצירה הראשונית שלהם. סגנון אישי זה משהו שמתפתח בהדרגה, גדל כמו ילד לאט לאט מתגלה עם הזמן. עובר תהליך מקביל לצמיחה וההתפתחות האישית של האומן עצמו. האישיות שלו משתנה ואיתה גם היצירה שלו, תהפוחות החיים יביאו ליצריה שלו אור או חושך תלוי בחוויה.

לא ניתן למנוע השראה והשפעה מהסביבה הקרובה, מהטבע מהפוליטיקה מהפילוסופיה ומהאומנות. אהבה מלחמה עוני רעב שמחה עושר חתונות עונות השנה לידות נשים השמיים המסתורי והגשמי העולם הפנימי אלוהים וכל השאר, כולם הם מקור השראתו של האומן.

כל מה שעובר דרכי עובר תהליך של עיבוד פנימי וטרנספורמציה, עד שהוא מקבל את צורתו הפנימית ומתבטא כיצירה גשמית. אם אני מודע למקורות ההשראה שלי, למקווה המים ולמעיין ממנו אני שותה, מבחינתי הכול הוא מקורי גם מה שלכאורה נראה דומה. הכול לגיטימי רק לא לשכוח להצביע על הבאר, מי יודע אולי יש עוד אנשים צמאים בדרך.