שלום לכולם, זו הרשומה הראשונה שאני מפרסם בבלוג שיעסוק בעיקר בזכוכית. אני אציג כאן את העבודות שלי, חלקן מהעבר והרבה מהווה, אתייחס לטכניקות השונות שאני משתמש בעבודה שלי, לקורסים ולסדנאות שאני מעביר בסטודיו. אתם מוזמנים להקליק על הקישור ל FLICKER ותוכלו להתרשם מגלריית העבודות שלי.
קצת הסטוריה.... את דרכי בזכוכית התחלתי ב 1985, הייתה לי הזכות ללמוד את טכניקת הוויטראז' בסיליקה, הסטודיו המיתולוגי לזכוכית שהיה ממוקם באותם הימים בתוך נמל יפו צופה לים התיכון, אחד המקומות הפסטורליים ביותר שיש בתל אביב. מאוחר יותר הצטרפתי לסיליקה, עצבתי ובניתי וויטאראזים וגם העברתי קורסים. לאחר שסיליקה נסגרה פתחתי בתל אביב סטודיו משלי.
ליפו יש קסם מיוחד מאוד וכמה שנים אחר כך ניתנה לי ההזדמנות להציב בעיר שתיים מעבודות הזכוכית שלי, אחת מהן עוצבה במיוחד עבור מאפיית אבולעפייה הידועה שבכיכר השעון. חזית המאפיה עוצבה מחדש
על ידי האדריכל דן מרגלית שרצה לשמר את האופי הייחודי של החלונות המקושתים שהיוו את הפתחים הגדולים בקיר האבן. את עבודת זכוכית שהיא בעלת אופי תלת מיימדי, עיצבתי ברוח ציורי ארץ ישראל של המאה ה 19 שתיארו את שיירות הגמלים יורדות מירושליים לנמל יפו. הסטודיו לעיצוב בזכוכית פעל למעלה משבע שנים במהלכן עיצבתי עבודות זכוכית רבות
בטכניקות מעורבות, תוך שימת דגש מיוחד על תכנון ועיצוב מקורי של העבודות.
בהמשך עיצבתי עבודות נוספות עבור לקוחות פרטיים ומבנים ציבוריים ברחבי
הארץ, אחת העבודות האהובות עלי היא עבודה בטכניקות משולבות שהמוטיב
המרכזי שבה הוא שטיח זכוכית שעצבתי בסגנון שטיחי איספאהן. העבודה משלבת פיוזינג התזת חול וויטראז ממוסגרת בקונסטרוקציה של מתכת שנתמכת בין שני קירות. התוצאה היא שעבודת הזכוכית עומדת בזכות עצמה, ולמעשה בנוייה כפנל עצמאי
שאיננו מחובר לחלון.
מאחורי העבודה הזו מסתתר סיפור מעניין שנשמע מעט הזוי ואפילו די אבסטראקטי אם לומר את האמת.
את המחקר, ההכנות והסקיצות לעבודה התחלתי כמה חודשים לפני מלחמת המפרץ הראשונה
וכשהחלה המתיחות העבודה הייתה בשלבים מתקדמים. כשהתקנתי את העבודה המלחמה כבר הייתה בפתח. כמה ימים אחרי שסיימתי את ההתקנה הטילים החלו ליפול ברחבי הארץ. עדיין לא הספקתי לצלם את העבודה וטיל נפל במורד הרחוב של השכונה היוקרתית שבה שוכן הבית שבו התקנתצי את העבודה. מיותר לציין מה היה מצבם של הבתים ברחוב, בעיקר של חלונות הזכוכית. גם בבית הזה כל החלונות שבקומה הראשונה התנפצו ורבים מהחלונות שבקומה העליונה, למעט החלון שאליו צמודה העבודה. אנקדוטה קטנה, לנס גדול.
הסטודיו לעיצוב בזכוכית שפעל על גג ברחוב שלמה המלך בתל אביב, הפסיק לפעול ב 1993 לאחר שנים מעניינות פוריות ומהנות מאוד, של חגיגה ויצירה אומנותית בזכוכית. חגיגה שפשוט הגיעה לסיומה עם התנועה הטבעית של החיים שהובילה אותי למחוזות אחרים...אבל זה נושא לבלוג אחר לגמרי.
והנה אני כאן היום, פעם נוספת עם הזכוכית. אלה שהפעם אני מגיע אל הזכוכית ממקום אחר. מהאפשרות לעצב את החומר המופלא הזה והייחודי הזה שהוא שקוף וצלול באופן טבעי, ומכיל את האור שחודר דרכו ומשחק בתוכו. הזכוכית היא פלא, על פניו היא נראית קפואה ונוקשה אלה שבתוך תוכה הזכוכית ממש כמו החיים, נמצאת בתנועה מתמדת.
ברוכים הבאים לבלוג של רמי פלומבו שקוף אומנות בזכוכית
קצת הסטוריה.... את דרכי בזכוכית התחלתי ב 1985, הייתה לי הזכות ללמוד את טכניקת הוויטראז' בסיליקה, הסטודיו המיתולוגי לזכוכית שהיה ממוקם באותם הימים בתוך נמל יפו צופה לים התיכון, אחד המקומות הפסטורליים ביותר שיש בתל אביב. מאוחר יותר הצטרפתי לסיליקה, עצבתי ובניתי וויטאראזים וגם העברתי קורסים. לאחר שסיליקה נסגרה פתחתי בתל אביב סטודיו משלי.
ליפו יש קסם מיוחד מאוד וכמה שנים אחר כך ניתנה לי ההזדמנות להציב בעיר שתיים מעבודות הזכוכית שלי, אחת מהן עוצבה במיוחד עבור מאפיית אבולעפייה הידועה שבכיכר השעון. חזית המאפיה עוצבה מחדש
על ידי האדריכל דן מרגלית שרצה לשמר את האופי הייחודי של החלונות המקושתים שהיוו את הפתחים הגדולים בקיר האבן. את עבודת זכוכית שהיא בעלת אופי תלת מיימדי, עיצבתי ברוח ציורי ארץ ישראל של המאה ה 19 שתיארו את שיירות הגמלים יורדות מירושליים לנמל יפו. הסטודיו לעיצוב בזכוכית פעל למעלה משבע שנים במהלכן עיצבתי עבודות זכוכית רבות
בטכניקות מעורבות, תוך שימת דגש מיוחד על תכנון ועיצוב מקורי של העבודות.בהמשך עיצבתי עבודות נוספות עבור לקוחות פרטיים ומבנים ציבוריים ברחבי
הארץ, אחת העבודות האהובות עלי היא עבודה בטכניקות משולבות שהמוטיב
המרכזי שבה הוא שטיח זכוכית שעצבתי בסגנון שטיחי איספאהן. העבודה משלבת פיוזינג התזת חול וויטראז ממוסגרת בקונסטרוקציה של מתכת שנתמכת בין שני קירות. התוצאה היא שעבודת הזכוכית עומדת בזכות עצמה, ולמעשה בנוייה כפנל עצמאי
שאיננו מחובר לחלון.מאחורי העבודה הזו מסתתר סיפור מעניין שנשמע מעט הזוי ואפילו די אבסטראקטי אם לומר את האמת.
את המחקר, ההכנות והסקיצות לעבודה התחלתי כמה חודשים לפני מלחמת המפרץ הראשונה
וכשהחלה המתיחות העבודה הייתה בשלבים מתקדמים. כשהתקנתי את העבודה המלחמה כבר הייתה בפתח. כמה ימים אחרי שסיימתי את ההתקנה הטילים החלו ליפול ברחבי הארץ. עדיין לא הספקתי לצלם את העבודה וטיל נפל במורד הרחוב של השכונה היוקרתית שבה שוכן הבית שבו התקנתצי את העבודה. מיותר לציין מה היה מצבם של הבתים ברחוב, בעיקר של חלונות הזכוכית. גם בבית הזה כל החלונות שבקומה הראשונה התנפצו ורבים מהחלונות שבקומה העליונה, למעט החלון שאליו צמודה העבודה. אנקדוטה קטנה, לנס גדול.
הסטודיו לעיצוב בזכוכית שפעל על גג ברחוב שלמה המלך בתל אביב, הפסיק לפעול ב 1993 לאחר שנים מעניינות פוריות ומהנות מאוד, של חגיגה ויצירה אומנותית בזכוכית. חגיגה שפשוט הגיעה לסיומה עם התנועה הטבעית של החיים שהובילה אותי למחוזות אחרים...אבל זה נושא לבלוג אחר לגמרי.
והנה אני כאן היום, פעם נוספת עם הזכוכית. אלה שהפעם אני מגיע אל הזכוכית ממקום אחר. מהאפשרות לעצב את החומר המופלא הזה והייחודי הזה שהוא שקוף וצלול באופן טבעי, ומכיל את האור שחודר דרכו ומשחק בתוכו. הזכוכית היא פלא, על פניו היא נראית קפואה ונוקשה אלה שבתוך תוכה הזכוכית ממש כמו החיים, נמצאת בתנועה מתמדת.
ברוכים הבאים לבלוג של רמי פלומבו שקוף אומנות בזכוכית
