בפוסט הזה אני אנסה להתייחס לנושא של זכויות יוצרים העתקות ובעיקר להשראה והפרייה הדדית. זכויות יוצרים במוזיקה זה דבר די פשוט, מתישהו החליטו שכל שימוש או ציטוט של מוזיקה או שיר מזכים את היוצר המוצהר שלהם בתשלום. זו אמירה די כללית אבל ככה הם פני הדברים פחות או יותר. אחת לכמה זמן מתנהלת תביעה על הפרת זכויות יוצרים או העתקה של לחן או מלל מצדו של מוזיקאי כזה או אחר.
התפתחות העולם הווירטואלי העצימה את המשמעות של קניין רוחני לאיכות כזו שהוא התפתח להיות חשוב וגדול מספיק בכדי שעורכי דין משפטנים וכלכלנים, יתמחו אך ורק בתחום הזה של קניין רוחני ובהבטים נוספים של הרשת כמו מסחר ווירטואלי וכדומה.
עם התפתחותה של האומנות המודרנית בתחילת המאה הקודמת, צמחה גם נטייה להתחברות קבוצתית של אומנים, שהייתה להם זיקה רעיונית ואומנותית משותפת. הם נפגשו יחד בבתי קפה ובמסעדות, גרו באותם רובעי אומנים, יצרו יחד בסטודיו משותפים וקיימו חיי חברה מורכבים ויצרתיים.
הקבוצה הייתה מאז ומעולם המרחב של האומן האינדבידואליסט מטבעו לתקשר ולבדוק את עצמו, לקבל השראה, ללמוד, ליצור יחד. לגרות את התשוקה והאש היצירתית שלו ובעיקר, לנהל חיי קהילה שנתנו לו את השייכות הרגשית והבטחון החברתי שהוא כל כך זקוק להם. על מנת ליצור מתוך עולמו הפנימי ולא אחת גם מתוך בדידותו הנפשית.
האומנים של תחילת התקופה המודרנית ראו את עצמם כחלוצים חברתיים, מה שהיום נקרא מעצבי תודעה חברתית. זרמים אומנותיים צמחו מתוך אידאולוגיה פילוסופית לאומנות ולחיים בכלל, ומתוך הזרמים הפילוסופיים והאומנותיים קמו קבוצות אומנים שיצרו שינו והתפתחות גדולים בעולם האומנותי. רבים מהאומנים הידועים מזוהים עם זרם אומנותי כזה או אחר, עד כדי כך שהקהל הרחב לא מבדיל בין האומן לבין הזרם האומנותי אליו הוא משתייך.
איך מצליחים לשמור על זהות אישית ואומנותית בקבוצה, זו שאלה פילוסופית מעניינת ומאתגרת ברמה האישית. מעבר לשליטה הטכנית וליכולת האישית במדייה באומנותית, האומן שואף להכרה ולפרסום, לצד שגשוג כלכלי כמובן. באומנות העכשיות יש את המושג Studio glass שמתייחס לזרם של אומנות עכשווית בזכוכית שמכיל בתוכו את כול הטכניקות המקובלות לעיבוד ויצירת אומנות בזכוכית. בארץ הזרם של Studio glass בתרגום לעברית זה "זכוכית סטודיו" מתפתח מאוד ויש לא מעט אומנים ישראלים בעלי שם עולמי.
בניפוח זכוכית הטכניקה עצמה מצריכה שיתוף פעולה, והאומן צריך לפתח יכולות של מנצח תזמורת על מנת להביא ללידתה של יצירה חדשה אל העולם. רבים מהעוזרים הם אומנים בתחילת דרכם, סטודנטים או מתמחים וזה רק טבעי שההשפעה של המאסטרו עליהם תבוא ליידי ביטוי ביצירה הראשונית שלהם. סגנון אישי זה משהו שמתפתח בהדרגה, גדל כמו ילד לאט לאט מתגלה עם הזמן. עובר תהליך מקביל לצמיחה וההתפתחות האישית של האומן עצמו. האישיות שלו משתנה ואיתה גם היצירה שלו, תהפוחות החיים יביאו ליצריה שלו אור או חושך תלוי בחוויה.
לא ניתן למנוע השראה והשפעה מהסביבה הקרובה, מהטבע מהפוליטיקה מהפילוסופיה ומהאומנות. אהבה מלחמה עוני רעב שמחה עושר חתונות עונות השנה לידות נשים השמיים המסתורי והגשמי העולם הפנימי אלוהים וכל השאר, כולם הם מקור השראתו של האומן.
כל מה שעובר דרכי עובר תהליך של עיבוד פנימי וטרנספורמציה, עד שהוא מקבל את צורתו הפנימית ומתבטא כיצירה גשמית. אם אני מודע למקורות ההשראה שלי, למקווה המים ולמעיין ממנו אני שותה, מבחינתי הכול הוא מקורי גם מה שלכאורה נראה דומה. הכול לגיטימי רק לא לשכוח להצביע על הבאר, מי יודע אולי יש עוד אנשים צמאים בדרך.
התפתחות העולם הווירטואלי העצימה את המשמעות של קניין רוחני לאיכות כזו שהוא התפתח להיות חשוב וגדול מספיק בכדי שעורכי דין משפטנים וכלכלנים, יתמחו אך ורק בתחום הזה של קניין רוחני ובהבטים נוספים של הרשת כמו מסחר ווירטואלי וכדומה.
עם התפתחותה של האומנות המודרנית בתחילת המאה הקודמת, צמחה גם נטייה להתחברות קבוצתית של אומנים, שהייתה להם זיקה רעיונית ואומנותית משותפת. הם נפגשו יחד בבתי קפה ובמסעדות, גרו באותם רובעי אומנים, יצרו יחד בסטודיו משותפים וקיימו חיי חברה מורכבים ויצרתיים.
הקבוצה הייתה מאז ומעולם המרחב של האומן האינדבידואליסט מטבעו לתקשר ולבדוק את עצמו, לקבל השראה, ללמוד, ליצור יחד. לגרות את התשוקה והאש היצירתית שלו ובעיקר, לנהל חיי קהילה שנתנו לו את השייכות הרגשית והבטחון החברתי שהוא כל כך זקוק להם. על מנת ליצור מתוך עולמו הפנימי ולא אחת גם מתוך בדידותו הנפשית.
האומנים של תחילת התקופה המודרנית ראו את עצמם כחלוצים חברתיים, מה שהיום נקרא מעצבי תודעה חברתית. זרמים אומנותיים צמחו מתוך אידאולוגיה פילוסופית לאומנות ולחיים בכלל, ומתוך הזרמים הפילוסופיים והאומנותיים קמו קבוצות אומנים שיצרו שינו והתפתחות גדולים בעולם האומנותי. רבים מהאומנים הידועים מזוהים עם זרם אומנותי כזה או אחר, עד כדי כך שהקהל הרחב לא מבדיל בין האומן לבין הזרם האומנותי אליו הוא משתייך.
איך מצליחים לשמור על זהות אישית ואומנותית בקבוצה, זו שאלה פילוסופית מעניינת ומאתגרת ברמה האישית. מעבר לשליטה הטכנית וליכולת האישית במדייה באומנותית, האומן שואף להכרה ולפרסום, לצד שגשוג כלכלי כמובן. באומנות העכשיות יש את המושג Studio glass שמתייחס לזרם של אומנות עכשווית בזכוכית שמכיל בתוכו את כול הטכניקות המקובלות לעיבוד ויצירת אומנות בזכוכית. בארץ הזרם של Studio glass בתרגום לעברית זה "זכוכית סטודיו" מתפתח מאוד ויש לא מעט אומנים ישראלים בעלי שם עולמי.
בניפוח זכוכית הטכניקה עצמה מצריכה שיתוף פעולה, והאומן צריך לפתח יכולות של מנצח תזמורת על מנת להביא ללידתה של יצירה חדשה אל העולם. רבים מהעוזרים הם אומנים בתחילת דרכם, סטודנטים או מתמחים וזה רק טבעי שההשפעה של המאסטרו עליהם תבוא ליידי ביטוי ביצירה הראשונית שלהם. סגנון אישי זה משהו שמתפתח בהדרגה, גדל כמו ילד לאט לאט מתגלה עם הזמן. עובר תהליך מקביל לצמיחה וההתפתחות האישית של האומן עצמו. האישיות שלו משתנה ואיתה גם היצירה שלו, תהפוחות החיים יביאו ליצריה שלו אור או חושך תלוי בחוויה.
לא ניתן למנוע השראה והשפעה מהסביבה הקרובה, מהטבע מהפוליטיקה מהפילוסופיה ומהאומנות. אהבה מלחמה עוני רעב שמחה עושר חתונות עונות השנה לידות נשים השמיים המסתורי והגשמי העולם הפנימי אלוהים וכל השאר, כולם הם מקור השראתו של האומן.
כל מה שעובר דרכי עובר תהליך של עיבוד פנימי וטרנספורמציה, עד שהוא מקבל את צורתו הפנימית ומתבטא כיצירה גשמית. אם אני מודע למקורות ההשראה שלי, למקווה המים ולמעיין ממנו אני שותה, מבחינתי הכול הוא מקורי גם מה שלכאורה נראה דומה. הכול לגיטימי רק לא לשכוח להצביע על הבאר, מי יודע אולי יש עוד אנשים צמאים בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה